<h1>משפטי התנאים לרב האי גאון</h1>
<h2>דף עה:</h2>
ואתחיל משפטי התנאים והלואות ומשאות והפוסקים לפירות קודם לשעתן וגמר מלאכתן דע כי התנאי המותנה נוהג על שני דרכים. הדרך האחת כשיהיה מה שיהיה התנאי עליו שריר וקים משעתו תלוי בקיום התנאי המותנה בו יתקיים משעת ההקנאה כשיתקיים התנאי ומשעת הקיום יזכה בו המקבל בהנאת השדה. והדרך השנית כשיהיה מה שהיה התנאי עליו נסמך אל קיום התנאי ולא הקנה אותו כלום אבל תלה קיום הקרקע או זולתו בקיום התנאי והוא הנקרא אסמכתא שאין מתקיים בו אין בהנאת הקרקע הנתלה באסמכתא ואפילו לאחר קיום התנאי. והמלות אשר בהיותם נוהגות הן שהיא אסמכתא הם ואם כמו שארז"ל [ב"מ ס"ו ע"ב] כל דאי לא קני. אבל כי מצינו פנים מיוחדים בתנאי אין לשון אי בהם אסמכתא בעוד הפני' הנז' מצוי' שם. הא' מהם שישנו לשון מעכשו כמו ששנינו [ב"מ ס"ה ע"ב] הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו וכן היה ביתוס בן זונין עושה על פי חכמים ופירשו ענין זה בגמרא כי אין זה מתקיים אלא שיאמר בו מעכשו כמו שאמר והוא שאמר לו קני מעכשו. ואופן שני והוא שיאמר בדבר שאין ההקנאה מתקיימת בו כאסמכתא ע"מ כך וכך אז יתקיים בו התנאי ואף על פי שהוא תנאי לעתיד כמו ששנינו. [גיטין ע"ד ע"א] הרי זה גטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז הרי זה מגורשת והיא תתן, ע"מ שתתני מכאן עד שלשים יום נתנה בתוך שלשים יום מגורשת ואם לאו אינה מגורשת ואמרו התלמידים לקיים משנה זו הכל מודים באומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. ואופן שלישי כשיהיה הדבר שהתנאי בו כפול ע"ד התנאים הראוי' כמשפט כמו הין קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ושאר הענינים הנז' בטעם זה אף על פי שהם בלשון אם או אי אין זה אסמכתא. יורה עליו מה שאמרו לבאר כל ענין הנזכר [גיטין ע"ה ע"ב] אתקין שמואל בגטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ולימא אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. ולימא לא יהא גט אם לא מתי. בעינן תנאי קודם למעשה מתקיף לה רבא מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן ליה מתנאי בני גד ובני ראובן מה התם הין קודם ללאו לאפוקי האי בלאו קודם להין אלא אמר רבא אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהיה גט. ופי' אם לא מתי לא יהא גט לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט בעינן הין קודם ללאו. ואמר בעל ההלכות היכא דקדיש בתנאה אינמי גריש בתנאה אי כפלי לתנאיה הוי תנאיה תנאה ואי לא לא הוי תנאיה תנאה. [קדושין ס"א ע"א] דתנן רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך הדבר לאמרו שאלמלא כן יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו והלכתא כר' מאיר מדאתקין שמואל בגטא דש"מ והוא מה שהזכרנו. ואופן רביעי, והוא מי שהתנה על עצמו תנאי לעתיד בלשון אם והיה חייב בו אלו לא התנה אותו על עצמו אין לשון אם הנזכר בו מבטל אותו מפני שהוא מתחייב בתנאי ואף על פי שלא התנהו כמו שהוא כמשפט זה שאמרו [ב"מ ק"ד ע"א] אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ופי' הדבר זה כי מי שקבל שדה מחברו לעבדה ובאה לרשותו על אופן שקבלו ממנו חייב להשלים כל מה שקבל ואם פשע נעשה מזיק ונתחייב במה שאמר הכתוב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם ועניין זה מבואר במשנה האומרת [שם ע"ב] המקבל שדה מחברו ומשזכה בה הובירה שמין אותו כמה היא ראויה לעשות ונותני' לו. לכן התנאי שיהיה בו בלשון אם אינו מבטל תנאי זה המחויב הראוי אופני התנאי מפני שהיה מקויים בלא תנאי ואינו על דרך זו אסמכתא. אך אם התנה תנאי שאינו מחויב בו כשלא התנה אותו על עצמו אז יהיה התנאי האמור בלשון אסמכתא בטל כמו שארז"ל [ב"מ ק"ט ע"א] אי מובירנא לה יהיבנא לך אלפא זוזי ואינו מחויב בתנאי זה בשלא יתנה אותו על עצמו ולפי שאינו מחויב בו בלא תנאי בטל בלשון אסמכתא ולא נתקיים התנאי וזהו פי' מה שאמרו בפרוק הקושיא שהקשו בענין זה התם לא קאמר מלתא יתירתא פי' בדבר שיש בו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא כלל שאין בו תנאי יותר על מה שהוא מחויב בו אלו לא התנה אותו על עצמו אבל הכא דקאמר מלת יתירת' בעלמא הוא מפני שהתנה תנאי שאינו מחויב בו אלו לא התנה אותו והוסיף על חיובו והיה בלשון אם בטל התנאי כאסמכתא ואלו לא היה שם לשון אם היה התנאי קיים. וכן נמי במה שאמרו ההוא שתלא דאמר אי מפסידנא מסתלקינא אפסיד ר' יהודה אמר מסלקי' ליה בלא שבחא רב כהנא אמר יהבינן ליה שבחא ומסלקינן ליה. ומודה רב כהנא דאי אמר מסלקינן בלא שבחא מסלקינן ליה בלא שבחא רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא. לרבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם מאי דאפסיד קא משלם הכא נמי מאי דאפסיד מנכינן ליה ואידך יהבינן ליה.
